ברגע השיא של המעמד בהר הכרמל, אליהו ניגש בתפילה אל ה' ומבקש אישור פומבי ומוחלט לכך שהאלוהות שורה בישראל, ולכך שכל פעולותיו החריגות נעשו בשליחות אלוהית.
האירוע מתרחש בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, כלומר בשעת הקרבת קרבן התמיד של אחר הצהריים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מציין כי וַיִּגַּשׁ אליהו, והכוונה היא שניגש אל ה' כדי להתפלל [מצודת דוד]. התואר "הנביא" מוצמד לו כאן משום שדבריו כללו לא רק בקשה, אלא גם נבואה על העתיד לקרות [אלשיך].
אליהו פונה אל ה' כ"אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל". הקיבוץ של שלושת האבות יחד, ללא חלוקה, נועד לאחד את זכויותיהם כדי למהר את קבלת התפילה [אלשיך], וכן להזכיר שה' שוכן בישראל עוד מימי האבות [מלבי"ם].
בתפילתו, אליהו מבקש שתרד אש מן השמים, ועל ידי נס זה יתבררו היום שלושה דברים מרכזיים [מלבי"ם, אלשיך]:
ראשית, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל. הנס יוכיח שהשכינה עדיין שורה ומשגיחה על עם ישראל למרות טומאתם וחטאיהם [מלבי"ם, מצודת דוד], ושה' הוא האלוהים האמיתי, בניגוד לעגלים שהעם עובד [רד"ק].
שנית, וַאֲנִי עַבְדֶּךָ. התרחשות הנס על ידי אליהו תוכיח לכל העם שהוא נביא נאמן, ותגרום להם להאמין בנבואותיו לעולם [מצודת דוד].
שלישית, וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי. המילה מופיעה בכתיב חסר ונקראת בלשון יחיד, אף על פי שהיא כתובה בלשון רבים (ובדבריך), והמשמעות בשתיהן זהה [רד"ק, מנחת שי]. הפרשנים מציעים מספר הסברים לכוונתו של אליהו בהצהרה זו:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאליהו מסביר את החלטתו להקריב קרבן על במה פרטית בהר הכרמל. פעולה זו הייתה אסורה באותה עת של איסור הבמות, ואליהו מבהיר שעשה זאת אך ורק משום שקיבל על כך ציווי אלוהי מפורש כהוראת שעה [רש"י, רד"ק, אלשיך].
בנוסף, אליהו מבקש להוכיח שכל מעשיו והנסים שהוא מחולל אינם נובעים מיוזמה אישית, מכשפים או מקסמים, אלא נעשים מתוך ביטחון בה' ולמען שמירת דברו [רד"ק, מצודת דוד].
גישה ייחודית מציעה שאפילו אם ה' לא ציווה במפורש על המעמד בכרמל, המעשה נחשב כאילו נעשה בדבר ה'. זאת משום שה' ציווה על אליהו להביא גשם, אך הבאת גשם בעוד העם ממשיך ברשעתו הייתה גורמת להם לחשוב שהבצורת הייתה מקרית ולא עונש על חטאיהם. לכן, אליהו היה מוכרח ליזום את המעמד כדי להחזירם למוטב תחילה, כהכנה הכרחית והגיונית לקיום דבר ה' [רלב"ג].