תארו לעצמכם שאתם עומדים על פסגת הר גבוה, מוקפים באלפי אנשים שפשוט מחכים לראות נס. ברגע המותח ביותר של המעמד על הר הכרמל, אליהו פונה בתפילה אל ה'. הזמן הוא בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, כלומר שעת אחר הצהריים שבה היו מקריבים בכל יום את קרבן התמיד.
אליהו מתקדם, וַיִּגַּשׁ אל ה' כדי להתפלל מכל הלב. הוא קורא לה' בשם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל. הוא מזכיר את שלושת האבות יחד כדי לאחד את כל הזכויות והמעשים הטובים שלהם וכך התפילה תתקבל מהר יותר, וגם כדי להזכיר שה' נמצא עם עם ישראל עוד מימי האבות.
בתפילה שלו, אליהו מבקש שה' יוריד אש מהשמיים, כדי שדרכה העם יבין כמה דברים חשובים. קודם כל, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, כלומר שה' הוא האלוהים האמיתי והוא עדיין שומר ומשגיח על העם למרות החטאים שלהם. בנוסף, הנס יוכיח וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, כדי שכולם יראו ויאמינו שאליהו הוא נביא אמיתי ונאמן.
לבסוף אליהו אומר וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי. באותם ימים היה אסור להקריב קרבנות על במות פרטיות, ואליהו מסביר שהוא בנה מזבח על הר הכרמל רק בגלל שה' ציווה עליו באופן מיוחד לעשות זאת באותו הרגע. הוא מבהיר שכל מה שהוא עושה לא מגיע מיוזמה אישית או מקסמים, אלא רק מתוך ביטחון מלא בה' וקיום ההוראות שלו.