קרה לכם פעם שחיכיתם למשהו ממש חשוב, ובדקתם שוב ושוב אם הוא כבר הגיע? אליהו הנביא מתפלל עכשיו בכל הכוח כדי שירד גשם. הוא רוצה שהגשם ירד מיד ובדרך נס, כדי שעם ישראל יבין שהחזרה שלהם בתשובה אל ה' היא זו שמביאה את המים. בגלל שהעם עדיין לא היה ראוי לנס כזה בעצמו, אליהו היה צריך להתאמץ מאוד ולהתפלל בלי הפסקה.
באמצע התפילה, אליהו פונה אל המשרת שלו ומבקש ממנו עֲלֵה נָא. הוא שולח אותו לטפס לנקודת תצפית גבוהה יותר על ההר. למה אליהו לא הולך להסתכל בעצמו? כי הוא לא רצה להזיז את עצמו ולהפסיק את התפילה העמוקה שלו אפילו לרגע, עד שיקבל סימן ברור שה' שמע אותו. אליהו אומר למשרת הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם, כלומר להסתכל לכיוון הים התיכון, כי הר הכרמל קרוב לים ומשם בדרך כלל מגיעים ענני הגשם.
המשרת עולה, מסתכל, וחוזר עם התשובה אֵין מְאוּמָה, שזה אומר שהוא פשוט לא רואה שום דבר. אבל אליהו לא מתייאש ומצווה עליו שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. אליהו ממשיך להתפלל ברצף, ובסיום כל תפילה הוא שולח את הנער להביט שוב אל הים, עד שבפעם השביעית סוף סוף מופיע סימן לענן.