ברגע ההכרעה על הר הכרמל, תפילתו של אליהו הנביא מגיעה לשיאה. הוא אינו מבקש רק מופת גלוי, אלא מהפך תודעתי עמוק בעם ישראל שיברר אחת ולתמיד היכן נמצאת האמת.
עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי: הכפילות בפסוק מבטאת את דרכם של מתפללים לחזק ולשלש את בקשתם בשעת דחק [רד"ק]. עם זאת, הפרשנים מוצאים משמעויות נוספות לכפילות זו. יש המסבירים כי אליהו פונה לשתי מידותיו של ה' – מידת הרחמים ומידת הדין – כדי שיסכימו יחד על עשיית הנס [אלשיך]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על דברי חז"ל, היא שאליהו מבקש שתי בקשות נפרדות: האחת היא שה' יענה לו בירידת אש מן השמים, והשנייה היא שה' יענה לו בכך שימנע מהעם לטעון שמדובר במעשה כשפים. בנוסף, יש שפירשו שהבקשה השנייה מתייחסת לירידת הגשמים שאליהו עתיד היה לבקש עוד באותו היום [רש"י, רד"ק].
וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים: מטרת הנס היא להוכיח מעל לכל ספק שה' הוא המקור היחיד לכל הכוחות בעולם, ולא רק שר או כוח עליון מקומי [מלבי"ם]. כמו כן, ההוכחה החד משמעית הזו נחוצה כדי שהעם יאמין לנבואות ולבשורות שאליהו עתיד להביא להם בעתיד [רש"י, רד"ק].
וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית: חלק זה של הפסוק מעורר פולמוס פרשני מרתק, שכן אליהו נשמע כמי שמטיל על ה' את האחריות לחטאי העם.
גישה אחת מסבירה את הפועל בלשון עבר כמתייחס אל העתיד. כלומר, באמצעות הנס שיתרחש כעת, אתה תסב ותחזיר אליך את לבם של ישראל, שעד עתה היה מופנה לאחור [מצודת דוד, רב סעדיה גאון מובא ברד"ק].
גישה שנייה מבינה את הדברים כפשוטם, ואליהו טוען כלפי ה' שהוא אכן סובב את לב העם בעקיפין ונתן להם מקום לטעות. כיצד? יש שמסבירים שה' העניק שפע וברכה לעולם, אך העם טעה וייחס את הברכה הזו לעבודת הבעל [רלב"ג]. אחרים טוענים שה' אינו מראה נסים גלויים בכל עת, מה שמאפשר לעבודה הזרה שהיא צבעונית ומרשימה למשוך את לב העם [ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. טענה נוספת היא שה' ברא את שכלו של האדם כך שהוא מסיק מסקנות רק מתוך התבוננות בתוצאה אל הסיבה, מה שגורם לו לטעות בקלות בענייני אמונה [מלבי"ם].
גישה שלישית רואה באמירה זו עונש על חטאי העם. בדומה להקשיית לב פרעה, ה' מנע מישראל את האפשרות לחזור בתשובה בגלל ריבוי פשעיהם [רמב"ם מובא ברד"ק]. בהקשר למעמד הר הכרמל, יש שפירשו שה' בלבל וטמטם את שכלם של נביאי הבעל ושל העם, מלשון סובין שהם פסולת התבואה, כדי שייגשו למבחן מתוך טיפשות ולא ימציאו עלילות שקריות כדי להכחיש את הנס [אלשיך, אדרת אליהו].
לבסוף, מדרש האגדה מציג את דברי אליהו כאולטימטום חריף כלפי שמיים: אם לא תענה לי עכשיו ותוכיח את אמיתותך, אף אני אכפור בך ואומר שאתה הוא זה שהטעה את העם והסב את לבם לאחור [רש"י, רד"ק].