זרימת המים העצומה ממחישה את גודל הנס שעתיד להתרחש, כאשר המים מציפים לא רק את הקורבן אלא את סביבת המזבח כולה.
הפרשנים מסכימים כי וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ משום שהעצים והקורבן היו מונחים בדיוק באמצע המזבח. לכן, כאשר שפכו עליהם את המים, הם גלשו ונשפכו כלפי מטה, והקיפו את כל מבנה המזבח וסביבת המערכה [רד"ק, מצודת דוד].
לגבי סוף הפסוק, וְגַם אֶת־הַתְּעָלָה מִלֵּא־מָיִם, עולה השאלה מי ביצע פעולה זו. הגישה המרכזית היא שאליהו הנביא מילא את התעלה בעצמו, או לחלופין, שהדבר נעשה על ידי אחרים בעקבות ציוויו [רד"ק, מצודת דוד]. מים אלו שבהם מולאה התעלה היו מים חדשים ונוספים, מלבד שנים עשר כדי המים שכבר נשפכו קודם לכן על העולה והעצים [רד"ק].