לקראת העימות הגדול, אחאב נענה לדרישת אליהו ומכנס את המשתתפים, אך הכתוב רומז על הבדל מהותי בדרך הגעתם של העם לעומת נביאי הבעל. הפסוק מציין כי אחאב וַיִּשְׁלַח קריאה אל בני ישראל, ואילו ביחס לנביאים נאמר וַיִּקְבֹּץ.
הפרשנים מסכימים כי שינוי הלשון נובע מכך שעם ישראל הגיעו אל הר הכרמל מאליהם ומרצונם החופשי, מיד כששמעו על מבחן האמונה שעתיד להתקיים. לעומתם, את נביאי השקר נאלץ המלך לאסוף בכוח ושלא בטובתם, שכן הם ידעו כי אמונתם שקרית וחששו מן העימות. בנוסף, מתוך המעשה עולה כי אחאב הצליח לקבץ רק את נביאי הבעל, ואילו נביאי האשרה נעדרו מן המעמד. הסיבה לכך היא שאיזבל המלכה, אשר נביאים אלו סעדו על שולחנה, פרסה עליהם את חסותה ולא אפשרה לאחאב להכריח אותם להשתתף [רד"ק, מצודת דוד].