אליהו מתפלל באינטנסיביות לירידת גשמים מיד לאחר חזרת העם בתשובה. מטרתו היא להביא את המטר באופן מיידי ועל דרך הנס, כדי שהעם יכיר בכך שעוונותיהם הם שגרמו לעצירת הגשמים, ושתשובתם אל ה' היא שהביאה לחידושם. מאחר שעם ישראל לא היה ראוי מצד עצמו לנס גלוי שכזה, נדרש אליהו להתאמץ ולהצטער בתפילה רצופה עד שייענה [רלב"ג].
בתוך כך, הוא פונה אל משרתו ואומר לו עֲלֵה נָא. הפרשנים נחלקו לגבי מיקומו של הנער באותו רגע. יש המסבירים כי אליהו קרא לנער לעלות עמו אל ראש ההר [מצודת דוד], בעוד אחרים מפרשים כי הנער לא עלה עמו כלל מתחילה, או שעלה עמו אך כעת נתבקש לטפס לנקודת תצפית גבוהה עוד יותר מזו שבה שהה אליהו [רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך שאליהו שולח את הנער להסתכל ואינו עושה זאת בעצמו, היא שאליהו סירב להזיז את עצמו ממצב התפילה המצער שבו היה נתון, ולא רצה להפנות את מבטו לכאן ולכאן עד שיראה סימן מובהק לכך שה' שמע את תפילתו [רלב"ג, מצודת דוד].
אליהו מורה לנער הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם, כלומר להסתכל לכיוון מערב, אל הים התיכון, שכן הר הכרמל קרוב לים ומשם עולים ענני הגשם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הנער עולה, מסתכל, ומדווח כי אֵין מְאוּמָה – הוא איננו רואה דבר כלל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בתגובה, אליהו מצווה עליו שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. אליהו התפלל ברציפות, ובסיום כל תפילה שלח את הנער להביט שוב, כאשר רק בפעם השביעית נראה סימן לענן [רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד]. מבחינה סודית ורעיונית עמוקה יותר, הצורך בשבע פעמים נובע מכך שבעקבות חטאי הדור הסתלקה השכינה אל הרקיע השביעי. לכן נדרשו שבע חזרות כדי להבקיע את הרקיעים, עד שהתברר כי הגשם עתיד לרדת בזכותו של איש אחד בלבד, הוא אליהו [מלבי"ם].