אליהו משיב לטענת המלך ומעביר את האשמה על הבצורת הקשה ישירות אליו, תוך הבחנה ברורה בין הגורם הישיר למשבר לבין שורש הבעיה. הפרשנים מסכימים כי כאשר אליהו אומר לֹא עָכַרְתִּי, הוא מבהיר שאינו הסיבה המקורית לצרות. אף על פי שאליהו הוא זה שנשבע וגזר את עצירת הגשמים, פעולה זו היא רק סיבה אמצעית ותוצאה מתבקשת. הסיבה הראשונית והאמיתית לעונש היא המלך ומשפחתו שעזבו את ה' [אברבנאל, מצודת דוד].
רובד נוסף במשמעות המילים לֹא עָכַרְתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל מציג המלבי"ם. לדבריו, בעקבות העבודה הזרה איבד העם את מעמדו הרוחני והפך להיות ככל עמי הארצות. לכן, אליהו טוען כי לא פגע ב"ישראל" האמיתי. מי שבאמת עכר את העם הם אחאב ובית אביו, שכן בַּעֲזָבְכֶם אֶת־מִצְוֹת ה' הם גרמו לעם לאבד את ייחודו, ובכך הביאו עליהם בצדק את עונש הבצורת.