מלכים א, פרק י״ח, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שראיתם מישהו שובר את הכללים, מקבל עונש, ואז מאשים את מי שנתן לו את העונש במקום לקחת אחריות על המעשים שלו? בדיוק מצב כזה קרה בין המלך אחאב לאליהו הנביא. המלך אחאב כועס ומאשים את אליהו בבצורת הקשה שפגעה בארץ, אבל אליהו לא נשאר חייב ועונה לו לֹא עָכַרְתִּי. המשמעות של המילה לעכור היא לעשות צרות, לקלקל או להרוס. אליהו מסביר למלך: לא אני הוא זה שהבאתי צרות על עם ישראל. נכון, אני זה שגזרתי שלא ירד גשם, אבל אני רק התוצאה של המעשים שלכם. הסיבה האמיתית והראשונה לכל הצרה הזו היא המלך עצמו ומשפחתו. אליהו אומר למלך כי בַּעֲזָבְכֶם אֶת־מִצְוֹת ה', כלומר בגלל שאתם הפסקתם לשמור על המצוות והלכתם אחרי עבודה זרה, גרמתם לעם ישראל לאבד את הדרך המיוחדת והטהורה שלו. לכן, עונש הבצורת הגיע בצדק, והאשמה האמיתית היא לא של הנביא שהזהיר והעניש, אלא של מי שבחר לעזוב את דרך ה'.