עובדיה פורש בפני אליהו את ממדי החיפוש הקדחתני שניהל אחריו המלך אחאב, מתוך ניסיון להמחיש את הסכנה העצומה שבה הוא נתון. אחאב ידע היטב כי הפסקת הבצורת תלויה במוצא פיו של אליהו, ולכן הפך כל אבן בניסיון לאתרו ולחדש את ירידת הגשמים [ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך, עובדיה תמה כלפי אליהו: אם אתה מעוניין כעת להתראות אל המלך, מדוע הסתתרת עד כה? ואם המתין הנביא עד שיחפשו אותו, הרי שאחאב כבר חיפש אותו בכל מקום אפשרי, ועובדה זו בוודאי הייתה ידועה לאליהו [מלבי"ם].
בפנייתו אל אליהו, עובדיה משתמש בביטוי אֱלֹהֶיךָ מתוך כבוד, כדי להדגיש את קדושתו של הנביא ואת דבקותו בה' [חומת אנך]. הוא מתאר כיצד שלוחי המלך הגיעו לכל מקום, וכאשר נענו במילה אָיִן, כלומר שאליהו איננו שם [מצודת ציון], המשיך אחאב והשביע את אותן ממלכות כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה, משום שלא הצליח למצוא אותו בארץ ישראל [רד"ק], או פשוט מפני שהעם לא הצליח לאתרו [רש"י, מצודת דוד].
היקף החיפוש של אחאב בכל גּוֹי וּמַמְלָכָה מעורר דיון מרתק בין הפרשנים. מסורת אחת גורסת כי אחאב היה אחד מעשרה מלכים ששלטו בכל העולם כולו, ולכן יכול היה לפקוד על כל אומה לחפש את הנביא [צאינה וראינה]. לעומת זאת, פרשנים אחרים שוללים תפיסה זו מכל וכל. לטענתם, אחאב חיפש רק באומות שסביב ארץ ישראל, שכן לא ייתכן ששלט בעולם כולו בשעה שספג תבוסות צבאיות ואפילו בארץ ישראל לא שלט באופן מלא. יתרה מכך, בשל רשעותו, ה' לא היה מעניק לו טובה כה גדולה של שליטה עולמית [רלב"ג, רד"ק].
כיצד אם כן יכול היה אחאב להשביע אומות זרות? יש המסבירים כי אחאב חקר את האומות והשביע אותן באלוהיהן שיאמרו את האמת, כפי שהיה נהוג ומקובל בין מדינות באותה תקופה על אף שלא היו מחויבות לדיני השבועה המקראיים [רלב"ג, חומת אנך]. גישה אחרת מציעה שהשבועה לא נכפתה מתוך שררה ופחד, אלא התבקשה בדרך של אהבה ובקשה, או שהופנתה כלפי סוחרים זרים שהגיעו לארץ ישראל ואותם השביע אחאב לגלות אם ראו את הנביא בארצם [רד"ק].
למרות המאמץ הכביר, אליהו נותר בלתי נראה. פלא זה מוסבר בכך שעל אף שדורו של אחאב היה שטוף בעבודה זרה, לא היו בהם מלשינים, ואיש לא העביר למלך מידע על מקום הימצאו של הנביא [צאינה וראינה]. באופן ספציפי, כאשר אליהו הסתתר בצרפת הסמוכה לצידון, האלמנה שאירחה אותו או אנשי עירה הסתירו אותו היטב מפני שלוחי אחאב ולא הסגירו אותו לידיהם [רד"ק].