קרה לכם פעם שחיכיתם למשהו חשוב כל כך, ופשוט לא יכולתם להפסיק לקוות ולהתפלל שהוא יקרה ממש באותו רגע? אחרי תקופה ארוכה מאוד בלי טיפת גשם, אנחנו רואים הבדל גדול בין ההתנהגות של המלך אחאב לבין ההתנהגות של אליהו הנביא. המלך אחאב כבר מאמין שהגשם סוף סוף מגיע, ולכן וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, הוא פשוט הולך אל האוהל שלו כדי לאכול, לשתות ולדאוג לעצמו.
לעומת זאת, וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל־רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, הוא מטפס ממש עד לפסגה הגבוהה של ההר. הוא עולה לשם כדי שיוכל להסתכל רחוק אל האופק ולחפש ענני גשם. למרות שה' כבר הבטיח שהגשם ירד, אליהו מתפלל כדי לזרז את הדברים, כך שהגשם יגיע מיד, בדרך נס, עוד לפני שהמלך אחאב יעזוב את המקום.
כדי שהתפילה שלו תתקבל, אליהו מתפלל בצורה מיוחדת מאוד. וַיִּגְהַר אַרְצָה, כלומר הוא מתכופף ומשתטח על האדמה, ואז וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו. התנוחה הזו עוזרת לו להתרכז בתפילה עמוקה ומראה על הצנעה וענווה גדולה. אליהו מחליט להישאר ככה, שקוע כולו בתפילה, ומסרב לקום עד שיראה את הסימן הראשון לגשם.