מלכים א, פרק י״ח, פסוק ל״ח

תארו לעצמכם שאתם עומדים על הר גבוה, מסביבכם המון אנשים, ופתאום קורה משהו שנוגד את כל חוקי הטבע שאתם מכירים. משום מקום יורדת אש פלאית מהשמיים. זו אינה סתם אש רגילה, אלא אש שמראה לכולם שה' נמצא במקום ושולט לגמרי בעולם. אש רגילה מתחילה בדרך כלל לשרוף קודם כל את חומרי הבעירה, אבל האש הזאת פעלה בסדר מכוון ומדויק. היא בחרה לכלות קודם כל אֶת־הָעֹלָה, כי הקורבן היה הדבר העיקרי והסיבה המרכזית לכך שהיא ירדה. רק אחר כך היא שרפה וְאֶת־הָעֵצִים, ולבסוף כילתה אפילו את האבנים ואת העפר. אבל הפלא הגדול ביותר קרה כשמסתכלים על מה שקרה למים. האש לִחֵכָה את המים שהיו בתעלה מסביב. המשמעות היא שהאש ממש בלעה את המים כמו שלוקקים בלשון, וייבשה אותם לחלוטין עד שלא נשארה שם אפילו טיפה אחת. למה ה' עשה את הנס המדהים הזה? באותם ימים היו אנשים שטעו וחשבו שיש בעולם שני כוחות נפרדים, כוח אחד שאחראי על הטוב וכוח אחר שאחראי על הרע. כשהעם ראה איך האש גוברת על המים ומייבשת אותם, למרות שבטבע מים אמורים לכבות אש, הם הבינו מיד את האמת. הם ראו שיש רק אל אחד ששולט בכל הכוחות בטבע, גם באלה שהפוכים לגמרי זה מזה. כשכולם ראו את האש יורדת מהשמיים ועושה את הפעולה שלה בארץ, הם הרגישו בושה על החטאים שלהם, נפלו על פניהם מתוך יראה גדולה, והכירו בכך שה' הוא השליט המוחלט והיחיד בעליונים ובתחתונים.