יצא לכם פעם לנסות להשלים בין חברים שרבו, ורציתם להזכיר להם שפעם הם היו החברים הכי טובים? זה בדיוק מה שאליהו הנביא מנסה לעשות על הר הכרמל. באותה תקופה, עם ישראל היה מפוצל מאוד. הם היו מחולקים לשתי ממלכות שונות, וגם הלב שלהם היה חצוי בין האמונה בה' לבין עבודת אלילים.
כדי לתקן את המזבח של ה', אליהו בוחר לקחת בדיוק שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים. למה דווקא שתים עשרה? האבנים האלה מסמלות את שִׁבְטֵי בְנֵי־יַעֲקֹב, כלומר את כל שנים עשר השבטים. אליהו בעצם אומר לעם: תראו את האבנים האלה שמתחברות למזבח אחד, גם אנחנו צריכים להיות מאוחדים, להפסיק את המריבות ולחזור להאמין בה' בלב אחד. בנוסף, המספר הזה נועד להזכיר את המעשים הטובים של האבות שלנו, כדי שה' ישמע לתפילה של אליהו ויעזור להם.
בהמשך מוזכרת ההבטחה שניתנה ליעקב: אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. למה חשוב להזכיר עכשיו שיעקב קיבל את השם "ישראל"? השם ישראל מזכיר ניצחון וכוח. ה' אמר ליעקב שהוא יכול להתגבר על כוחות חזקים, ואליהו מזכיר את זה כדי להראות שגם עכשיו, עם ישראל יכול לנצח את הדברים הרעים ואת נביאי השקר.
אולי תשאלו את עצמכם, הרי אסור היה לבנות מזבח ולהקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש בירושלים? זה נכון, אבל ה' נתן לאליהו אישור מיוחד ויוצא דופן לעשות זאת הפעם, רק כדי לעזור לעם כולו לחזור לדרך הטובה.