מלכים א, פרק י״ח, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שפגשתם פתאום אדם חשוב מאוד בדיוק כשהכי לא ציפיתם לזה? זה בדיוק מה שקרה לעובדיה. בזמן שהוא הולך בדרך, הוא פוגש לפתע את אליהו הנביא. עובדיה זכה להיות הראשון שפוגש את הנביא בזכות האמונה הגדולה והכבוד הרב שהיה לו כלפי ה'. ברגע שעובדיה מזהה את אליהו, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו. הוא משתחווה אליו מתוך כבוד גדול והכנעה. לאחר מכן הוא פונה אליו ושואל הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ. מהמשפט הזה אנחנו לומדים כלל חשוב על כבוד למורה או לרב. מכיוון שעובדיה הקדים ואמר את מילת הכבוד אֲדֹנִי, היה מותר לו מיד אחר כך להגיד גם את שמו הפרטי של הנביא, אֵלִיָּהוּ, אפילו שהוא עומד ממש מולו. אליהו מבקש מעובדיה ללכת ולהודיע למלך אחאב שהוא הגיע, אבל עובדיה נבהל מאוד. הוא מסביר לאליהו שהמלך חיפש אותו בכל מקום ואפילו השביע ממלכות אחרות שיגידו שאין להן מושג איפה הוא. עובדיה חושש שאם הוא ילך לקרוא למלך, רוח ה' תיקח פתאום את אליהו למקום אחר. כשהמלך יגיע ולא ימצא את הנביא, הוא יחשוב שעובדיה שיקר לו ויעניש אותו קשה מאוד. עובדיה מתחנן ומזכיר שהוא אדם טוב שהסתכן כדי להציל מאה נביאים של ה' במערות, ולכן לא מגיע לו להיענש בגלל שליחות כזו. רק אחרי שאליהו נשבע לו שהוא באמת ייפגש עם המלך עוד באותו היום, עובדיה נרגע.