מלכים א, פרק י״ח, פסוק כ״ז

בשעת הצהריים, לאחר שניסיונות נביאי הבעל כשלו, אליהו פונה אליהם בציניות ובוחר ללעוג להם, כמשמעות המילה וַיְהַתֵּל. הוא קורא להם לצעוק בְקוֹל־גָּדוֹל, שהרי כִּי־אֱלֹהִים הוּא וודאי הוא טרוד בענייניו ויש לעורר את תשומת ליבו. אליהו מציע כִּי־שִׂיחַ וְכִי־שִׂיג לוֹ, כלומר שמא הוא שקוע בדיבור, בהשגת חכמה או במלחמה, אף שיש הרואים בכך רמז לאדם שהתעלף במחבואו תחת המזבח או הוכחה לכך שרק ה' מנהיג את העולם כולו. הוא מוסיף לעקוץ ומציע וְכִי־דֶרֶךְ לוֹ, אולי יצא למסע או לבית הכיסא, ולבסוף מקניט שמא אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. בסדר דברים זה אליהו משפיל את הבעל כשהוא מדרדר את תיאורו מפעולות עליונות של שכל ודיבור, דרך תנועה גופנית, ועד למדרגה הנמוכה של שינה.