שמואל פונה לשאול בשאלת תוכחה מֶה עָשִׂיתָ, לא מתוך חוסר ידיעה אלא כביקורת על כך שהפר את ההוראה להמתין לו והעלה את העולה בעצמו. בתגובה, שאול מתנצל ומציג שורת הצדקות למעשהו בצל לחץ המלחמה. הוא מסביר כִּי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, כלומר חייליו החלו להתפזר ולנטוש אותו, ומאשים את שמואל כי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים, הזמן שנקבע מראש לתחילתו של אותו יום. בנוסף, שאול טוען כי האיום המיידי הוא שוּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ, ובשל קרבת האויב וחששו ממתקפה פתאומית הוא הרגיש צורך דחוף להקריב את הקורבן בעצמו כדי לחלות את פני ה' בטרם תפרוץ הלחימה.
שמואל א, פרק י״ג, פסוק י״א
וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי־רָאִ֩יתִי֩ כִֽי־נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹֽא־בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.