קרה לכם פעם שהייתם בלחץ עצום, והרגשתם שאתם חייבים לעשות משהו מיד, אפילו אם אמרו לכם במפורש לחכות? זה בדיוק מה שקרה למלך שאול. הוא היה אמור לחכות לשמואל הנביא שיבוא להקריב קורבן לה׳ לפני היציאה למלחמה, אבל בגלל הלחץ הוא לא עמד בזה ועשה זאת בעצמו.
כששמואל מגיע, הוא שואל את שאול מֶה עָשִׂיתָ. שמואל לא באמת שואל כי הוא לא יודע מה קרה, הרי ה׳ כבר גילה לו בנבואה ששאול הקריב את הקורבן. השאלה שלו היא בעצם תוכחה, כלומר הוא כועס עליו ושואל למה הוא הפר את ההסכם ביניהם. שאול מנסה להתנצל ומסביר מה גרם לו לעשות את זה. קודם כל, הוא אומר כִּי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, כלומר שהחיילים שלו התחילו להתפזר ולעזוב אותו. אחר כך הוא מוסיף וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים, שזה אומר ששמואל לא הגיע בתחילת היום כפי שקבעו מראש. אבל הסיבה המלחיצה ביותר של שאול הייתה שוּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ. מחנה האויב הפלשתי היה קרוב מאוד, ושאול פחד שהם יתקפו בכל רגע. לכן הוא הרגיש צורך דחוף להקריב את הקורבן בעצמו, כדי להתפלל ולבקש עזרה מה׳ לפני שהלחימה מתחילה.