יחידות צבאיות נשלחות למסע עונשין וביזה במטרה לזרוע פחד במחנה ישראל, חלף יציאה של הצבא כולו למערכה [ביאור שטיינזלץ]. הכוח הצבאי מתפצל, כאשר יחידה אחת פונה לעבר בית חורון, והשנייה פונה אל עבר הגבול. המילה הַנִּשְׁקָף מבטאת התבוננות והבטה, ומלמדת כי קו הגבול שאליו פנה הכוח היה גלוי ונראה היטב לאדם העומד בעמק שתחתיו [מצודת דוד, מצודת ציון].
אותו עמק, המכונה בפסוק גֵּי, קיבל את השם הַצְּבֹעִים על שם בעלי החיים המצויים וחיים בו. הפרשנים מסכימים, בהסתמך על תרגום יונתן ודברי חז"ל, כי אין מדובר בחיה המוכרת לנו כיום כצבוע, אלא במין נחש ארסי בשם אפעה, המוגדר כשרץ רע ומזיק. הסיבה שזוחל זה זכה לכינוי "צבוע" היא עורו הייחודי, המורכב מגוונים רבים ומשתנים של צבעים [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. בסוף הפסוק, המילה הַמִּדְבָּרָה מתייחסת לתוואי ההליכה, ומלמדת כי הדרך שבה בחרה היחידה הצבאית פונה בסופה אל המדבר [מצודת דוד].