קריאה מילולית של הכתוב מציגה קושי כרונולוגי והגיוני בולט, שכן משתמע ממנה כי שאול היה תינוק בן שנה כשהוכתר, וכי תקופת שלטונו נמשכה שנתיים בלבד. נתונים אלו אינם מתיישבים עם שפע האירועים, המלחמות וגילאי ילדיו המתוארים בהמשך. קושי זה הוביל את מפרשי המקרא להציע קריאות מעמיקות, היסטוריות ורעיוניות, המנתקות את הכתוב ממשמעותו המילולית הפשוטה.
בביאור המילים בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי אין מדובר בגילו הביולוגי של המלך. הכוונה היא שחלפה שנה שלמה מאז ששאול נמשח למלך בסתר על ידי שמואל ועד שהמלוכה חודשה ואושררה באופן פומבי בגלגל [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. פירוש היסטורי נוסף מציע כי הכוונה היא לשנתו הראשונה בתפקיד. בשנה זו שאול נמנע מלצאת למלחמות, בדומה לאדם הבונה בית חדש שפטור מיציאה לקרב, ורק לאחר שביסס את שלטונו והיה פנוי להשגיח על העם, החל לגייס את צבאו [מלבי"ם].
לצד הגישה ההיסטורית, קיימת מסורת פרשנית רוחנית המבינה את המילים כמשל. כשם שתינוק בן שנה נקי מחטאים, כך גם שאול היה טהור ונטול עוונות ביום הכתרתו, שכן ביום שבו אדם הופך למלך נמחלים לו כל חטאיו [רש"י, רד"ק, אלשיך, חומת אנך].
קושי נוסף עולה מהמילים וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל. הפרשנים מתחבטים בשאלה כיצד ייתכן ששאול מלך זמן כה קצר. יש המסבירים כי שאול מלך שנתיים נוספות לאחר אותה שנת המתנה ראשונה [רד"ק], או שהפעולות הצבאיות וגיוס הלוחמים המתוארים מיד לאחר מכן התרחשו בשנה השנייה למלכותו [מצודת דוד, רלב"ג]. לעומתם, יש מי שדוחה לחלוטין את האפשרות ששאול מלך שנתיים בלבד, שכן ריבוי המלחמות, רדיפתו הממושכת אחר דוד וגיל בנו איש בושת מוכיחים כי שלטונו נמשך שנים רבות יותר, ולאור חישובים היסטוריים מוערכת תקופת שלטונו הכוללת בשבע עשרה שנה [אברבנאל].
מעניין לראות כיצד הפרשנים הדורשים את הכתוב מבחינה רעיונית קושרים בין שני חלקי המשפט, ומסבירים מדוע שלטונו אכן נקטע. דווקא משום ששאול היה צדיק גמור ונקי מחטא כתינוק, מלכותו הייתה קצרה. מנהיג ציבור זקוק לפגם קל בעברו כדי שלא תזוח דעתו עליו ויוכל להישאר עניו, אך שאול היה מושלם, ולכן ה' דקדק עמו כחוט השערה. בשל חטא אחד קטן נגזר עליו להסתלק מן ההנהגה במהירות [אלשיך, חומת אנך]. רמז לאופייה הזמני של מלכותו ניתן למצוא גם בשמו, שכן המלוכה הייתה רק בגדר פיקדון "מושאל" אצלו, בעוד שהייעוד האמיתי למלכות נגזר להיות משבט יהודה [חומת אנך].