שמואל א, פרק י״ג, פסוק י״ד

המשך קיומה של המלוכה בישראל מותנה בציות מוחלט לדבר ה', וכישלון בכך מוביל לאובדן שלטון.

וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם: הואיל ושאול לא שמר על הציווי ולא עמד בניסיון, שלטונו לא יתקיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עונש זה מעוגן בחוק המלך שבתורה, הקובע כי מלך שלא יסור מן המצווה יאריך ימים על ממלכתו. חובה זו אינה מוגבלת רק לשמירת מצוות התורה הכלליות, אלא חלה במלואה גם על ציווי נקודתי הנמסר מפי נביא [רש"י]. רובד נוסף של עונש זה טמון במילה מַמְלַכְתְּךָ. מכיוון ששאול סמך על שיקולים טבעיים ותחבולות מלחמה במקום לבטוח בה', הממלכה נותרה "שלו" בלבד כמערכת אנושית, ולכן היא קורסת. לו היה משליך את יהבו על ה', הממלכה הייתה מתבססת לנצח [מלבי"ם].

בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ: בעקבות המעשה, ה' כבר פנה לחפש אדם אחר שיעשה את רצונו וישמור את מצוותיו [מצודת דוד, מלבי"ם]. שמואל אומר דברים אלו ברוח נבואה, שכן באותו הרגע הוא עצמו עדיין לא ידע מיהו אותו אדם נבחר [רד"ק].

וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד: ה' גזר ומינה את אותו אדם להיות מנהיג על עמו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כל זאת מתרחש כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה', ובכך הוכחת שאינך איש כלבבו ההולך אחר רצונו.