פעולת התנקשות נועזת מציתה מרד גלוי כנגד השלטון הזר ומעוררת הזעקה לאומית. הפסוק פותח במילים וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים. הפרשנים מסבירים כי נְצִיב הוא שר, קצין צבא או פקיד אזורי שמונה על ידי הפלשתים כדי למשול בישראל ולגבות מהם מיסים. הכאת הנציב, שמשמעותה הריגתו, לא הייתה פעולה מקרית אלא מעשה מכוון שנועד לחרחר ריב ולהכריז על מרד בשלטון הפלשתי [רד"ק, אברבנאל]. לפי גישה אחת, יונתן יזם את המהלך על דעת עצמו ומבלי להודיע לאביו [מלבי"ם].
באשר למיקום האירוע, אֲשֶׁר בְּגֶבַע, ישנה מחלוקת גיאוגרפית: בעוד שחלק מהפרשנים מזהים את המקום עם גבעת בנימין [רש"י, רלב"ג], אחרים מדגישים כי גבע וגבעת בנימין הם שני מקומות שונים לחלוטין [רד"ק].
בעקבות ההתנקשות, וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים, והבינו כי מדובר בהכרזת מלחמה מצד ישראל שדורשת נקמה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. כתגובה לכך, וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ. הפרשנים מבהירים כי שאול לא הסתובב ותקע בשופר בעצמו בכל מקום, אלא נשאר בגלגל וציווה על שליחיו להריע בשופרות ברחבי הארץ [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
מטרת התקיעה מוסברת במילים לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים. הפרשנים מצביעים על מטרה כפולה לקול השופר: ראשית, זוהי אזעקת אזהרה שנועדה להודיע לעם על פרוץ המרד, כדי שישמרו על עצמם מפני נקמת הפלשתים וימהרו להכניס את מקניהם הביתה [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. שנית, זהו צו גיוס כללי הקורא לעם, שכבר פוזר קודם לכן לאוהליו, לשוב ולהתאסף מיד סביב המלך כדי לטכס עצה ולהיערך למלחמה שעומדת בפתח [רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].