מציאות קשה של נחיתות צבאית מובהקת עמדה בפני עם ישראל במערכה מול הפלשתים. הלוחמים יצאו לקרב כשהם חסרים את ציוד הנשק הבסיסי ביותר, עובדה המדגישה את חולשתם החומרית מול האויב.
המילה מלחמת משמשת כאן בצורת נפרד (בדומה למילה "משמרת"), ומשמעותה פשוט מלחמה [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הביטוי בְּיוֹם מִלְחֶמֶת מתייחס לזמן שבו נלחמו עם הפלשתים [מצודת דוד]. יש המפרשים כי מדובר במלחמה הספציפית הזו שפרצה באופן פתאומי [מלבי"ם], בעוד אחרים מסבירים כי מצב זה היה שורר בכל יום שבו ערכו מלחמה אלה מול אלה [רד"ק].
הסיבה המעשית לכך שוְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית ביד כל העם היא שלא היו בישראל חרשי ברזל שיוכלו לייצר כלי נשק [מצודת דוד]. בשל חוסר זה בנשק עשוי מברזל, ייתכן שהלוחמים נאלצו להשתמש בתחליפים כגון חרבות נחושת, כלי נשק מעץ וקלעי אבנים [ביאור שטיינזלץ].
באופן חריג, וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן. מפקדי הצבא, שאול ויונתן בנו, היו היחידים מכל העם שהחזיקו ברשותם חרב וחנית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. על פי פשט הכתובים, כלי הנשק פשוט היו ברשותם מבעוד מועד, אך גישה מדרשית מוסיפה רובד על-טבעי ומסבירה כי בתחילה אף בידם לא היה נשק כלל, והוא הומצא להם על ידי מלאך בדרך של נס [רש"י, רד"ק].