הצבא הפלשתי נוקט בצעד טקטי ומקדם כוחות מתוך מטרה לנצל את חולשתם של ישראל ולעורר עמם התנגשות צבאית [מלבי"ם]. הפלשתים, שחנו עד כה במחנה המרכזי שלהם, משפרים את עמדותיהם ומתקדמים לעבר מחנה ישראל.
הפרשנים מסבירים את המהלך על רקע התנאים הגיאוגרפיים: שני הצבאות חנו על הרים סמוכים, הפלשתים במכמש וישראל בגבעה, כאשר גיא מפריד ביניהם. הכוח הפלשתי התקדם אל קצה ההר שלו, לכיוון הגיא, במטרה להתקרב אל שאול ויונתן [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
לגבי משמעות המילה מַצַּב, קיימות שתי גישות עיקריות:
גישה אחת מפרשת כי מדובר בשרי הצבא או במפקד בכיר, אשר התנתק מהמחנה המרכזי ויצא בראש כוח כדי להתקרב לישראל [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל].
גישה שנייה מסבירה כי מדובר ביחידת משמר חונה. על פי הטקטיקה הצבאית המקובלת, הכוחות חולקו לפושטים הבוזזים את השלל, ולשומרים נייחים. המַצַּב היה כוח השמירה, שתפקידו היה להטיל מצור, לאבטח את השטח ולמנוע מישראל לצאת להתקפת נגד [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
כוחות אלו יצאו אֶל מַעֲבַר, כלומר אל הצד או הכיוון של המעבר [מצודת ציון], של העיר מִכְמָשׂ, אשר שמה נהגה בשי"ן שמאלית, כלומר מכמס [מנחת שי].