שעת משבר לאומית הופכת לנקודת מפנה בזכות יוזמה נועזת של אדם אחד. המהלך שמוביל יונתן נועד להוכיח כי הישועה האלוהית אינה תלויה בכלי נשק או בצבא רב, שכן שני אנשים בלבד עומדים לצאת מול מחנה צבאי עצום ולהביא תשועה גדולה לישראל [רלב"ג].
המניע ליציאתו של יונתן למשימה המסוכנת נובע מתחושת אחריות עמוקה. מאחר שהוא זה שהכה קודם לכן את נציב הפלשתים והביא להחרפת המצב, הוא מחליט לשים את נפשו בכפו ולסכן את חייו מתוך ביטחון מוחלט בה' [אלשיך, חומת אנך]. גישה נוספת רואה במהלך זה התעוררות רוחנית ישירה שהעיר ה' ברוחו של יונתן [אברבנאל].
יונתן פונה אל הנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, המופקד על נשיאת כלי המלחמה שלו [מצודת דוד]. יונתן משווה את הנער אליו ומתייחס אליו כשותף מלא, שכן הנער היה אדם בעל מעלה כמותו וספג ממנו מידות של ענווה, יראה וביטחון בה' [חומת אנך]. הוא מציע לו: לְכָה וְנַעְבְּרָה, כלומר, הבה נתקרב אל עבר מחנה הפלשתים [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הוא מצביע על המחנה אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז. המילה הַלָּז משמעותה "ההוא" או "הזה", והיא מתארת מקום הנמצא ממול, מעבר לגיא המפריד בין שני ההרים, מקום שיונתן יכול היה להראות לנער באצבעו [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בשלב זה, הנער אינו משיב להצעתו של יונתן. שתיקתו נובעת מכך שהתוכנית נראתה לו תחילה כמסוכנת וחסרת סיכוי. יציאה של אדם בודד מול צבא רב, מבלי להתייעץ עם מנהיגים ומבלי לשאול באורים ותומים, נתפסה כצעד תמוה שהרתיע את הנער בתחילה [אלשיך].
הפסוק מסתיים בציון העובדה כי יונתן פעל בחשאי, וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד. הפרשנים מציעים מספר הסברים להסתרת הסוד משאול. מבחינה מעשית, אף על פי ששאול ויונתן חנו שניהם באותו אזור, הם שהו בקצוות שונים של המחנה, מה שאפשר ליונתן לעזוב מבלי שאביו יבחין בכך [אברבנאל]. מבחינה רעיונית, ייתכן שבתחילה יונתן כלל לא תכנן להילחם, אלא רק לעבור לצד השני של הגיא כדי לתצפת, ורק מאוחר יותר התעוררה בו רוח הגבורה, ולכן לא ראה צורך לעדכן את אביו [מלבי"ם]. מנגד, יש הסבורים כי ההסתרה נבעה מביטחונו העצום של יונתן בה', שגרם לו לצאת למקום סכנה מבלי להתייעץ עם אביו ומבלי להישען על עזרת הצבא [חומת אנך].