תארו לעצמכם מצב שבו עם שלם נמצא בצרה, ופתאום אדם אחד מחליט לקום ולעשות מעשה אמיץ כדי להציל את כולם. זה בדיוק מה שעושה יונתן. הוא מרגיש אחריות עמוקה על המצב, ומתוך ביטחון עצום בה' הוא מחליט לצאת למשימה מיוחדת. הוא רוצה להוכיח שכדי להביא ישועה, ה' לא צריך צבא ענק או המון כלי נשק, אלא מספיק להאמין בו באמת.
יונתן פונה אל הנַעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, העוזר שתפקידו לסחוב את כלי המלחמה שלו. יונתן מתייחס אליו כאל שותף מלא וחבר, כי הנער הזה היה אדם מיוחד שסמך על ה' ממש כמוהו. יונתן אומר לו לְכָה וְנַעְבְּרָה, כלומר, בוא נתקרב אל עבר מחנה הפלשתים. הוא מצביע על המחנה שמעבר לגיא וקורא לו המחנה הַלָּז, שפירושו המחנה ההוא שנמצא ממש ממול.
בהתחלה הנער שותק, כי התוכנית לצאת רק שניהם מול מחנה שלם נשמעת לו קצת מפחידה. יונתן פועל בחשאי, וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד. הוא לא מספר לאבא שלו, שאול המלך, על התוכנית. הביטחון שלו בה' היה כל כך חזק, שהוא הרגיש שהוא יכול לצאת לדרך אפילו בלי לבקש את עזרת הצבא הגדול של אביו.