התקפת הפתע של יונתן ונושא כליו על מחנה הפלשתים משלבת גבורה אנושית יוצאת דופן עם השגחה אלוהית גלויה. שני לוחמים בלבד מצליחים להכניע עמדה מבוצרת, במהלך טקטי נועז שמעורר בהלה במחנה האויב כולו.
הכתוב מציין שיונתן עלה עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא להבין תיאור זה כפשוטו: העלייה אל מוצב הפלשתים הייתה תלולה וקשה מאוד, והדרך עברה בסלע חלקלק. לכן יונתן נאלץ לטפס על ארבע ולאחוז היטב בסלע כדי שרגליו לא ימעדו [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. אופן טיפוס זה המחיש את גודל הנס ואת ההשגחה האלוהית, שכן הטיפוס הפך אותם לפגיעים לחלוטין. במצב כזה, אפילו נער קטן שניצב למעלה יכול היה להדוף אותם בקלות לתהום בעזרת אבנים או כלי נשק [אלשיך]. מנגד, יש המפרשים ביטוי זה באופן מטפורי, כתיאור של עלייה במלוא הכוח והמהירות [רש"י, רד"ק].
בחירת מסלול הטיפוס הישיר על שן הסלע לא הייתה מקרית, אלא נבעה מתכנון טקטי ומהשגחה. במקום להקיף את הסלע וללכת בדרך הרגילה שבה המתינו שומרי הפלשתים בצפיפות, יונתן טיפס ישירות והגיח במפתיע בין עמדת השמירה לבין המחנה עצמו. צעד זה גרם לפיזור האויב ולבלבול מוחלט במערך ההגנה הפלשתי [מלבי"ם].
כאשר הגיעו השניים למעלה, החל הקרב פנים אל פנים תוך חלוקת תפקידים ברורה. הפסוק מתאר כי הפלשתים וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן. יונתן היה מכה את לוחמי האויב מכה ראשונה שמפילה אותם ארצה פצועים, אך לא התעכב כדי להורגם. מיד אחריו הגיע נושא כליו, שהיה מְמוֹתֵת אַחֲרָיו ומשלים את ההריגה, כדי שיונתן יוכל להמשיך להתקדם ולהכות באויבים נוספים ללא עיכוב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהחרב היחידה שהייתה ברשותם הייתה בידו של יונתן, נושא הכלים השלים את מיתת הפלשתים בעזרת חתיכת ברזל או מקל שאחז בידו [חומת אנך].
ניצחונם של שני אנשים בודדים, שהיו גלויים לחלוטין לעיני הפלשתים, מדגיש כי יד ה' הייתה בדבר. ההשגחה העליונה היא שהפילה את החללים לפני יונתן [אלשיך, אברבנאל], והיא שחוללה את החרדה הגדולה והנסית במחנה הפלשתים, שסברו בטעות כי כוח ישראלי עצום תוקף אותם ונבהלו איש מפני רעהו [אברבנאל].