שתיקתו של ה׳ גורמת לשאול להבין בבירור כי היעדר המענה האלוהי נובע מאשמתו של אחד הלוחמים [ביאור שטיינזלץ]. כדי לברר זאת, הוא קורא אליו את פנות העם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה מתייחס לראשי העם, השרים, המפקדים ובעלי המעמד הבכיר. הסיבה לשימוש במילה זו היא שהמנהיגים משולים לאבן הפינה שהיא החשובה ביותר בבניין, והם מהווים משענת לעם ממש כשם שפינה תומכת בקיר [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון זווית כפשוטה, ומסבירים שכל שבט עמד בפינה נפרדת משלו, ושאול קרא לכולם להתאסף יחד מכל עבר [מצודת דוד, מצודת ציון].
שאול דורש מהם לברר בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם. הדגש על המילה היום אינו מקרי, אלא נובע מהסקה הגיונית של שאול: מכיוון שרק מוקדם יותר באותו יום ה׳ עשה להם נס והם נחלו הצלחה גדולה במלחמה, לא ייתכן שהסתרת הפנים נובעת מחטא ישן מן העבר. המסקנה ההכרחית היא שהחטא בוצע ממש לאחרונה, ונולד באותו היום לאחר התשועה [מלבי"ם, מצודת דוד].