יהונתן מתכנן צעד נועז ומחליט לחשוף את עצמו ואת נושא כליו בפני מחנה הפלשתים. מבחינה דקדוקית, המילה הנֵּה מנוקדת בסגול תחת האות נו"ן, עם דגש, וההטעמה בה היא מלעיל [מנחת שי]. משמעות המילה ונגלינו היא מלשון גילוי, כלומר הכוונה היא שהם יגלו את עצמם לעיני האויב [מצודת דוד, מצודת ציון].
ההחלטה להיחשף נבעה בראש ובראשונה מתנאי השטח; הפלשתים נמצאו בעמדה גבוהה, ואילו יהונתן ונערו נאלצו לעבור למטה בין הצוקים, כך שבהכרח היו מתגלים. עם זאת, ייתכן שיהונתן תכנן להשתמש בחשיפה זו כמהלך טקטי, ולהעמיד פנים כמי שעורק לצד האויב כדי למסור להם מידע על תוכניותיו של שאול [ביאור שטיינזלץ].
לאחר שיתגלו, תכנן יהונתן לערוך מבחן גורלי שעל פיו יחליט האם לתקוף. הפרשנים תמהים כיצד יכול היה יהונתן לסכן את חייו ולהשליך את נפשו מנגד בהסתמך על תגובת האויב. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [אברבנאל, מלבי"ם] מסבירה כי המבחן לא התבסס על היגיון או על כורח המציאות, אלא נועד לבחון באופן מובהק את ההשגחה האלוהית. הפלשתים יכלו להגיב באין ספור דרכים: הם יכלו לתקוף מיד בשתיקה, או לקרוא לעברם בביטויים שונים ומגוונים כמו "בואו הנה", "קרבו אלינו" או "לכו ונלחמה".
לכן, קבע יהונתן שאם הפלשתים ישתמשו בדיוק באותן מילים ספציפיות שהוא הגדיר מראש למבחן, יהיה זה סימן ברור לכך שה' הוא ששם את המילים בפיהם. התרחשות מדויקת כזו אינה מקרית, אלא מעידה על נוכחות של רוח הקודש ועל כך שההשגחה העליונה מלווה אותם. רעיון זה מזכיר את ההוראה שקיבל גדעון לפני צאתו לקרב, כאשר נצטווה להקשיב לשיחתם של שומרי מחנה מדין כדי להבין שה' נתן את האויב בידו.