התשועה הגדולה שאירעה באותו יום הייתה ביסודה תוצאה של השגחה אלוהית [מלבי"ם], והתאפיינה כמערכה צבאית מפוזרת מאוד ולא מסודרת [ביאור שטיינזלץ].
באשר למשמעות המילים וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן, נחלקו הפרשנים לשתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה מפרשת כי הלוחמים הישראלים הגיעו עד בית און והמשיכו הלאה משם תוך כדי מרדף אחר הפלשתים [רד"ק, מצודת דוד]. הלוחמים הרודפים חלפו על פני המקום מתוך מרוצה מהירה ושקידה רבה על המערכה [רלב"ג].
לעומת זאת, יש המפרשים כי משמעות המילה עָבְרָה אינה מציינת תנועה גיאוגרפית של חזית הקרב, אלא שהמלחמה עצמה חלפה ופסקה. לפי פירוש זה, כאשר הגיעו ישראל לבית און, שלב הלחימה הפעילה כבר הסתיים, שכן משלב זה ואילך האויבים נפוצו לכל עבר והיו במנוסה בלבד, ללא ניהול קרב של ממש [מלבי"ם].