התפנית במערכה מתרחשת כאשר הצבא הישראלי מגיע לזירת הקרב ומגלה שהאויב משמיד את עצמו מבפנים. המילה וַיִּזָּעֵק משמעותה התאספות, והיא מבטאת את הדרך שבה נאספו שאול וכל העם שנותר עמו – באמצעות קריאות וזעקות [רד"ק, מצודת ציון]. כך הם וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה, כלומר הגיעו אל תוך מחנה פלשתים [ביאור שטיינזלץ].
כאשר שאול וצבאו מגיעים למקום, הם עדים למחזה מפתיע: המלחמה התנהלה למעשה בין הפלשתים לבין עצמם [אברבנאל]. הכתוב מתאר מצב של חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד. הפרשנים מסבירים כי מהומה זו נבעה מבלבול עמוק ומפחד. פלשתים רבים לא הבינו מה מתרחש במחנה; חלקם החלו לנוס בבהלה, בעוד אחרים ניסו לעצור בעדם, וכך ההמולה הובילה למלחמת אחים פנימית [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, מתוך מהומת ה' רבה שאחזה בהם, הפלשתים איבדו את היכולת להבחין מי עומד מולם, והכו איש את רעהו מתוך מחשבה שגויה שהם נלחמים בישראל [רד"ק].
מהומה זו והלחימה הפנימית בתוך מחנה האויב היו הגורם המרכזי שאפשר את הניצחון הישראלי [מלבי"ם]. מראה הפלשתים המבוהלים והבורחים חולל מהפך פסיכולוגי של ממש בקרב ישראל. הוא נסך אומץ בעברים שהיו נתונים תחת שלטון פלשתי ובאלו שהסתתרו במערות מתוך פחד, וגרם להם לצאת ולהצטרף למרדף. אירוע זה ממחיש כיצד בעת בהלה ומצוקה בני אדם נוטים לחולשה, אך כאשר הם חוזים בניצחון – כולם מתמלאים בגבורה [אברבנאל].