הקמת מזבח לה' מהווה נקודת ציון משמעותית של הודיה והנצחת נס הניצחון במלחמה, תוך תיקון מכשול שניצב בפני העם במהלך הלחימה. המהלך של בניית המזבח שזור באירועי הקרב, ומבטא את הרצון להודות לה' על החסד וההצלה מיד האויב.
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות להבנת הביטוי אֹתוֹ הֵחֵל, כאשר גישה אחת מתמקדת בשלבי הבנייה הפיזיים לאור נסיבות הקרב, והשנייה מתמקדת בראשוניות המעשה.
הגישה הראשונה קושרת את בניית המזבח לאבן הגדולה שהוזכרה בפסוקים הקודמים, שעליה נשחט השלל. על פי פירוש זה, המילה אֹתוֹ מתבארת במובן של "עמו" [מצודת ציון], כלומר, שאול השתמש באותה אבן גדולה כבסיס ויסוד שעמו התחיל את בניין המזבח [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הסיבה שהכתוב מדגיש כי שאול רק הֵחֵל לבנות את המזבח, היא שהבנייה לא הסתיימה באותו הרגע. עקב החיפזון הגדול והרצון להמשיך לרדוף אחרי הפלשתים עוד באותו הלילה, שאול הפך את האבן להתחלה של מזבח דרך השחיטה שעליה, אך רק מאוחר יותר הוסיף אבנים אחרות והשלים את המבנה כולו כראוי, כדי להזכיר את הנס ולתת תודה לה' [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
מנגד, הגישה השנייה מפרשת את הביטוי אֹתוֹ הֵחֵל כציון של ראשוניות היסטורית. מזבח זה היה המזבח הראשון ששאול בנה מאז שהומלך, שכן הקורבנות שהקריב קודם לכן בגלגל הוקרבו על גבי מזבח שכבר היה בנוי במקום [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. יש המרחיבים ראשוניות זו ורואים בשאול את הראשון מבין מלכי ישראל שבנה מזבח [רד"ק, אברבנאל].
לצד גישות אלו, ישנו פירוש המדגיש את המעורבות האישית של המלך בבנייה. לפי הבנה זו, שאול הוא זה שהֵחֵל את המלאכה בעצמו בכך שהניח את האבן הראשונה של המזבח במו ידיו, ולאחר מכן המשיכו הבונים במלאכה עד להשלמת המזבח [רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, מובאת דעה ולפיה שאול נחשב כמי שהחל לבנות את המזבח משום שמסר את נפשו על הקפדת דיני השחיטה, שהיא צורך המזבח [אברבנאל].