המערכה הצבאית מגיעה לסיומה הפתאומי, והמרדף אחר האויב נפסק ללא הכרעה סופית. המילים וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים משמעותן ששאול הפסיק את המרדף, הניח לאויביו ושב למקומו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים את נסיגתו של שאול כתוצאה ישירה מהאירועים שקדמו לכך, ובראשם שתיקתו של ה' שלא ענה לשאול באורים ותומים. ברמה הבסיסית, משלא קיבל שאול הוראה מפורשת להמשיך במלחמה, הוא בחר לעצור [ביאור שטיינזלץ]. אולם, מעבר להיעדר ההוראה, שאול הבין את שתיקת ה' כסימן לחוסר רצון אלוהי למסור את הפלשתים בידו באותה עת. הוא הרגיש נזוף והכיר בכך שאין לו את הזכות הראויה לניצחון [אברבנאל]. שאול חשש כי למרות שיונתן ניצל ממוות, עדיין רובץ עליהם עוון כלשהו הקשור להפרת השבועה [רד"ק].
לצד המניעים הרוחניים, היה גם אילוץ מעשי. הזמן הרב שהושקע במהלך הלילה בבירור חטאו של יונתן יצר עיכוב משמעותי, ובינתיים ניצלו הפלשתים את ההזדמנות כדי לסגת בבטחה אל שטחם [רד"ק].
נקודה זו מהווה מעין סיכום ביניים של קורות שאול [ביאור שטיינזלץ], וממחישה כי למרות תוכניותיו של המלך להמשיך בלחימה, בסופו של דבר רצון ה' הוא שקובע את מהלך הדברים [אברבנאל].