הכתוב עוצר כדי לפרט את הרכב משפחת המלוכה, וזאת מתוך מטרה לחלוק כבוד לשאול ולהציג את הדמויות המרכזיות שעתידות לקחת חלק באירועים ההיסטוריים הבאים [רלב"ג]. עם זאת, רשימה זו משקפת תמונת מצב של בְּנֵי שָׁאוּל לשעתה בלבד, בתקופת המלכתו, שכן בנים נוספים נולדו לו בשלב מאוחר יותר [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מעבר לכך, יש בפירוט זה הד טרגי, שכן הוא מתמקד דווקא בצאצאים שלא זכו לרשת את המלוכה וסופם היה מר [אברבנאל].
ברשימת הבנים מוזכרים יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּישׁוּעַ, אך בולט בהיעדרו איש בושת, בנו של שאול שמלך אחריו. הפרשנים מציגים דרכים שונות לזיהויו של וְיִשְׁוִי ולהסבר השמטתו של איש בושת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שוְיִשְׁוִי הוא למעשה אבינדב, המוזכר מאוחר יותר כמי שנהרג במלחמה יחד עם שאול, והיו לו שני שמות. לפי כיוון זה, איש בושת הושמט מכיוון שהפסוק מונה אך ורק את שלושת הבנים שהיו יוצאים עם שאול למלחמות ומתו עמו באותו קרב גורלי בהר הגלבוע. איש בושת, ששרד וזכה למלוך, אינו נכלל עמהם [רד"ק, אברבנאל], ופרסומו העתידי כמלך ייתר את הצורך להזכירו כאן [מלבי"ם].
לעומת זאת, ישנה גישה חלופית המזהה את וְיִשְׁוִי כאיש בושת עצמו. זיהוי זה נשען על כך שבספר דברי הימים השם ישוי אינו מופיע, ובמקומו נכתב "אשבעל" – שמו הנוסף של איש בושת (שכן המילים "בעל" ו"בושת" מתחלפות לעיתים במקרא, בדומה לירובעל וירובשת). לפי פירוש זה, מי שחסר ברשימה הנוכחית הוא דווקא אבינדב, והסיבה לכך היא שבאותה עת הוא טרם נולד [מצודת דוד].
בסיום מציג הפסוק את שְׁתֵּי בְנֹתָיו, ומציין כי שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב ושֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל. אזכורן משתלב אף הוא בקו המנחה של הפסוק, המונה את בני המשפחה שלא ירשו שלטון, שכן גם הבנות וצאצאיהן לא זכו לשררה; בני מירב נהרגו לימים בעוון הפגיעה בגבעונים, ומיכל נותרה חשוכת ילדים עד יום מותה [אברבנאל].