יונתן קובע מבחן פסיכולוגי ורוחני כדי להכריע האם לצאת לקרב מול הפלשתים. המבחן נשען על תגובת האויב להופעתם הפתאומית של שני לוחמים ישראלים בודדים.
כאשר הפלשתים יקראו עֲלוּ עָלֵינוּ, הדבר יהווה סימן מובהק לניצחון. תגובה זו מעידה כי פחד ה׳ נפל עליהם והם משותקים מאימה וחוששים לזוז ממקומם [רש"י]. מאחר שהפלשתים רואים מולם רק שני אנשים, תגובתם המהססת אינה יכולה לנבוע משיקולים צבאיים הגיוניים, ולכן סגנון התגובה עצמו הוא האות [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, עצם בחירת המילים של הפלשתים מהווה נבואה בלתי מודעת; פיהם מכשיל אותם, שכן המילה "עלו" רומזת על התגברות וניצחון של ישראל עליהם [מצודת דוד].
בעקבות האות, יונתן ונושא כליו יחליטו וְעָלִינוּ כִּי נְתָנָם ה׳ בְּיָדֵנוּ. סימן ברור זה נחוץ כדי לטעת בישראל את הביטחון לצאת למתקפה ולרדוף אחר האויב, ובכך להפוך לחלוטין את מצבם הקודם שבו התחבאו מתוך פחד עמוק [רלב"ג]. היציאה האקטיבית לקרב מצביעה גם על עיקרון רוחני: אף על פי שהישועה והניצחון מגיעים מאת ה׳, הוא חפץ בכך שישראל יתאמצו ויילחמו בפועל. מעורבות זו נועדה ליצור מראית עין של הישג אנושי, במטרה לחלוק כבוד לעם ישראל [חומת אנך].