בעיצומו של המרדף אחר הפלשתים, הגיעו לוחמי ישראל אל אזור רווי בפיתוי מתוק. המילים וְכָל הָאָרֶץ מתייחסות לעם הארץ, כלומר לכלל אנשי הצבא הישראלים שנאספו והיו בדרכם בעקבות האויב [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם הגעתם ליער התגלה לעיניהם דבש, ואף על פי שדבש אינו נחשב ל"לחם" (שאותו אסר שאול לאכול בשבועה), הוא היווה פיתוי משמעותי עבור העם [מלבי"ם].
לגבי מהותו של אותו יַּעַר ומקורו של הדְּבַשׁ, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. גישה אחת מפרשת כי מדובר בגידול של קני סוכר המצויים בארץ ישראל, והמילה "יער" מתארת את סבך הקנים הללו שבהם מצוי הדבש [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. מנגד, יש החולקים על פירוש זה וסבורים, על בסיס התרגום הארמי, כי מדובר ביער עצים של ממש [רד"ק].
לפי גישה זו, מקור הדבש הוא בעדות דבורים ששכנו בעצי היער. הימצאותו של הדבש ניגר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה מוסברת בכך שריבוי הדבורים העצום גרם לדבש לנטוף ולזלוג מן העצים אל הקרקע [רד"ק, רלב"ג]. הסבר נוסף ומשלים הוא שבאותו שדה היו מוצבות כוורות דבורים רבות המסודרות בשורות ישרות, וייתכן כי במהלך המהומה וסערת המלחמה הכוורות נהפכו או נשברו, וכך נשפך הדבש על פני האדמה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].