מרדף הניצחון של צבא ישראל אחר הפלשתים גובה מחיר פיזי כבד מהלוחמים, המגיעים לתשישות מוחלטת. המערכה החלה מִמִּכְמָשׂ, מקום עמידתו של מחנה הפלשתים [מצודת דוד, אברבנאל], ונמשכה תוך כדי רדיפה והכאת האויב עד אַיָּלֹנָה, עיר הנמצאת בחלקו של שבט דן, בגבולה המערבי של ארץ ישראל וסמוך לתחום פלשתים [רלב"ג, מלבי"ם].
בסיום המרדף מתואר כי וַיָּעַף העם, כלומר הלוחמים התעייפו, נחלשו והגיעו לאפיסת כוחות של ממש [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. באשר לסיבת התשישות הקיצונית, עולות מתוך המקורות שתי גישות. גישה אחת תולה את העייפות במאמץ הפיזי הניכר, שכן העם רדף והכה בפלשתים לאורך מרחק רב ממכמש ועד אילון [רלב"ג, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש הסבורים כי המרחק הגיאוגרפי בין המקומות היה קצר יחסית, והסיבה המרכזית לכך שהעם עייף כל כך לא הייתה תוואי הלחימה, אלא העדר המזון והרעב. בכך, למעשה, מעיד הכתוב על צדקת דבריו של יונתן, שהזהיר קודם לכן מפני ההשלכות הקשות של מניעת האוכל מהלוחמים [אברבנאל].