קרה לכם פעם שהייתם צריכים לעשות מעשה אמיץ, וקיוויתם לקבל איזה סימן קטן שיַראה לכם שאתם בדרך הנכונה? זה בדיוק מה שעובר על יהונתן. הוא ונושא הכלים שלו מתכננים צעד נועז מול מחנה הפלשתים, ומחליטים לצאת מהמחבוא שלהם. יהונתן אומר לחבר שלו ונגלינו, כלומר שהם יגלו את עצמם ויופיעו בכוונה לעיני האויב. ההחלטה הזו קרתה קודם כל בגלל תנאי השטח. הפלשתים עמדו גבוה על ההר, ויהונתן והנער שלו הלכו למטה בין הצוקים, כך שבכל מקרה היו רואים אותם. אולי יהונתן גם רצה לגרום לפלשתים לחשוב שהם בוגדים ועוברים לצד שלהם.
אבל אז יהונתן עושה משהו מדהים, הוא עורך מבחן גורלי כדי להחליט אם לתקוף. איך הוא יכול לסכן ככה את החיים שלו ולסמוך על התגובה של האויב? הפרשנים מסבירים שהמבחן הזה לא היה מבוסס על היגיון רגיל, אלא נועד לבדוק אם ה׳ נמצא איתם ועוזר להם. הרי הפלשתים יכלו להגיב בהמון דרכים, הם יכלו לתקוף בשקט או לצעוק כל מיני דברים שונים. לכן יהונתן קבע מראש מילים מדויקות, ואמר שאם הפלשתים ישתמשו בדיוק במילים האלה, זה יהיה סימן ברור לכך שה׳ הוא זה ששם את המילים בפה שלהם. סימן כזה לא יכול לקרות במקרה, והוא מוכיח שה׳ שומר עליהם ומלווה אותם. זה ממש מזכיר את מה שקרה לגדעון, שגם הוא קיבל סימן מה׳ כשהקשיב לשיחה של שומרי מחנה האויב לפני שיצא לקרב.