יצא לכם פעם לעמוד לפני החלטה ממש קשה, ולחשוב לעצמכם שאתם פשוט חייבים איזה רמז קטן שיעזור לכם לבחור נכון? זה בדיוק מה שקורה ליהונתן. הוא עומד מול מחנה הפלשתים וצריך לקבל החלטה גורלית: האם זה הזמן הנכון להתקיף אותם, או שאולי עדיף לחכות? כדי לדעת מה לעשות, הוא קובע לעצמו מבחן חכם.
יהונתן מחליט שהתגובה של הפלשתים תהיה הסימן שלו. הוא אומר שאם הפלשתים יגידו להם כֹּה, כלומר כך, דֹּמּוּ, שזה אומר המתינו ועצרו במקומכם, עד שהַגִּיעֵנוּ, כלומר עד שנגיע אליכם, אז בני ישראל יישארו תַחְתֵּינוּ, שפירושו במקומנו, וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם כדי להילחם.
למה דווקא הסימן הזה? כי אם הפלשתים יגידו "חכו, אנחנו באים אליכם", זה מראה שהם מרגישים חזקים וגאים בעצמם. בדרך כלל, מי שיוזם ורודף אחרי השני הוא זה שמנצח בקרב. לכן, אם הפלשתים הם אלה שרוצים להתקיף, זה סימן סכנה ועדיף לישראל לא לתקוף באותו רגע.
אולי תשאלו את עצמכם אם מותר בכלל לעשות סימנים כאלה, הרי התורה אוסרת על ניחושים ואמונות תפלות. התשובה היא שיש הבדל גדול. אסור להאמין בסימנים סתמיים שקורים מעצמם, כמו לחשוב שיקרה משהו רע רק בגלל שמקל נפל מהיד או שחיה חצתה את הדרך. אבל מה שיהונתן עשה מותר לגמרי. הוא קבע תנאי ברור מראש כדי לחזק את הלב שלו לקראת המלחמה, בדיוק כפי שעשו אנשים גדולים אחרים בעבר. הוכחה לכך שזו דרך טובה ורצויה היא שה' באמת עזר ליהונתן והצליח את דרכו.