שמואל א, פרק י״ד, פסוק כ״ז

קרה לכם פעם שהייתם כל כך רעבים ועייפים עד שהרגשתם שאין לכם כוח לזוז ואפילו הראייה שלכם קצת מטושטשת? זה בדיוק מה שקרה ליונתן במהלך הקרב. יונתן לא היה שם כשהמלך שאול השביע את כולם לא לאכול, ולכן הוא פשוט לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם ולא ידע על האיסור. כשהוא מצא חלת דבש מתוקה, שנקראת בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ, הוא לא ישב לארוחה גדולה. הוא רק טבל את קְצֵה הַמַּטֶּה, החלק התחתון של המקל שלו, בתוך הדבש. לאחר מכן, וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו, כלומר הוא קירב את ידו יחד עם המקל אל הפה כדי לטעום ממש מעט. הכמות הזו הייתה כל כך קטנה, שספק אם היא בכלל נחשבה להפרה של פקודת המלך. אבל הטיפה הקטנה הזו הצילה אותו, כי הוא היה במצב של סכנה מרוב רעב. ברגע שהוא טעם מהדבש, וַתָּאֹרְנָה עיניו. לפני כן, בגלל החולשה הגדולה, העיניים שלו ממש חשכו, אבל הדבש נתן לו מיד כוח, הראייה שלו חזרה להיות ברורה והעיניים שלו האירו מחדש.