תארו לעצמכם שאתם עייפים ורעבים מאוד אחרי מאמץ קשה, ופתאום אתם רואים מולכם אוכל מתוק וטעים. האם הייתם מצליחים להתאפק ולא לטעום? זה בדיוק מה שקרה ללוחמים. הם נכנסו ליער וראו הֵלֶךְ דְּבָשׁ, כלומר דבש שנוזל ומטפטף ממש מול העיניים שלהם. הדבש היה זמין וקל מאוד לקחת ממנו, בלי שום בעיה. למרות הרעב הגדול והפיתוי, הכתוב מספר כי וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו. אף אחד מהלוחמים לא הושיט את היד כדי לקרב אפילו טיפת דבש אחת לפה שלו. הסיבה לכך היא שהם פחדו מאוד מהשבועה של המלך שאסרה עליהם לאכול. הם כל כך נזהרו וכיבדו את השבועה, עד שהם החליטו להחמיר על עצמם ולא לגעת בדבש בכלל, אפילו לא קצת.
שמואל א, פרק י״ד, פסוק כ״ו
וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ אֶל־הַיַּ֔עַר וְהִנֵּ֖ה הֵ֣לֶךְ דְּבָ֑שׁ וְאֵין־מַשִּׂ֤יג יָדוֹ֙ אֶל־פִּ֔יו כִּֽי־יָרֵ֥א הָעָ֖ם אֶת־הַשְּׁבֻעָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.