שמואל א, פרק י״ד, פסוק כ״ו

הלוחמים העייפים והרעבים נכנסים ליער ונתקלים בפיתוי זמין בדמות הֵלֶךְ דְּבָשׁ, כלומר דבש שנוזל ומטפטף מהקנים או זורם על פני השדה כולו. אף על פי שהמזון היה נגיש לחלוטין ללא כל קושי, וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו, ואף אדם לא קירב את ידו כדי לטעום ממנו אפילו מעט. איפוק מוחלט זה נבע מיראה עמוקה משבועת המלך, שהובילה את העם להחמיר על עצמם ולהימנע מכל מגע עם הדבש, אפילו במצבי ספק.