יהונתן ונושא כליו מתגלים פתאום אל מצב פלשתים, כלומר אל ראשי הצבא והגיבורים שעמדו בחזית המחנה. הפלשתים מגיבים בלעג ומניחים שמולם עומדים עברים מפוחדים היוצאים מן החורים, שהם הנקבים והמערות שבהם הסתתרו. זלזול זה מעצים את הנס, שכן למרות שראו בהם אנשים חלשים, לא היה לפלשתים אומץ לרדת ולרדוף אחריהם. מילות הפלשתים היו בדיוק האות שקבע יהונתן מראש, והתממשותן חיזקה את אמונתו בה'. מתוך ביטחון בניצחון הוא הכריז כי ה' נתן את הפלשתים ביד ישראל, בהבנה שזוהי תחילת התשועה לעם כולו.
שמואל א, פרק י״ד, פסוק י״א
וַיִּגָּל֣וּ שְׁנֵיהֶ֔ם אֶל־מַצַּ֖ב פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים הִנֵּ֤ה עִבְרִים֙ יֹֽצְאִ֔ים מִן־הַחֹרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר הִתְחַבְּאוּ־שָֽׁם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.