תארו לעצמכם מנהיג שמגלה שמישהו הפר פקודה חשובה, והוא חייב לגלות מי זה. שאול המלך מחפש את האשם שבגללו ה' הפסיק לעזור לעם ישראל, והוא לוקח את העניין ברצינות עצומה. הוא נשבע שבועה חמורה ואומר כִּי חַי ה', כלומר הוא נשבע בשם ה' שהאשם יקבל את עונשו. שאול מצהיר שאפילו אם יתברר שהחטא יֶשְׁנוֹ, מילה שמשמעותה שהחטא "יש" וקיים, אצל לא אחר מאשר הבן האהוב שלו יונתן, הוא עדיין ייענש בחומרה ויקבע לגביו כִּי מוֹת יָמוּת.
איך ייתכן שיונתן, שהיה גיבור והציל את ישראל, יקבל עונש כל כך קשה? הסיבה היא שככל שאדם קרוב יותר לה' וזוכה ליותר עזרה ממנו, כך מצפים ממנו להקפיד הרבה יותר על מעשיו, וגם מפני שהפרת פקודה מפורשת של מלך היא דבר חמור מאוד. כשהעם שומע את דברי שאול, התגובה שלהם היא וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם. אף אחד לא עונה לו. הסיבה לשתיקה היא שהיו בקהל אנשים שידעו שיונתן טעם מהדבש בניגוד לשבועה, אך הם בחרו לשתוק ולהסתיר זאת משאול.