שמואל א, פרק י״ד, פסוק ד׳

יצא לכם פעם ללכת בדרך ממש קשה, כזאת שצריך לטפס בה בזהירות רבה בין סלעים גדולים? יונתן מחליט לצאת למשימה אמיצה ומסוכנת לגמרי לבדו, כדי לתקוף את מחנה הפלשתים. הוא עושה זאת מתוך אמונה חזקה בה׳. כדי להגיע אל האויב, הוא חייב לחצות שטח קשה מאוד. הוא עובר וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, שזהו עמק עמוק שמפריד בין המחנה של בני ישראל למחנה של הפלשתים, ובו נמצאות נקודות החצייה מצד לצד. דרך העמק הזה יונתן מנסה להגיע עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, כלומר אל העמדה של האויב שנמצאת במקום גבוה. הדרך לא פשוטה בכלל, כי משני צדי העמק יש שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה. אלו סלעים גבוהים וחדים מאוד שבלטו מהאדמה כמו שיניים, ויצרו מעבר צר ומפחיד. הסלעים האלו היו כל כך בולטים וגדולים, עד שנתנו להם שמות: וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה. סלע אחד היה חלקלק ותלול מאוד שקשה לטפס עליו, והסלע השני היה ישר ונוח יותר להליכה. התיאור של הדרך הקשה מראה לנו כמה אומץ היה ליונתן. הוא לא בחר בדרך קלה או בטוחה, אלא הלך במסלול מסוכן שבו הוא חשוף לגמרי לאויב, בלי שום צבא שישמור עליו.