תארו לעצמכם שאתם מפקדים על צבא, ופתאום אתם רואים שהמחנה של האויב נמצא בבלבול עצום, אבל אתם לא יודעים למה. מה עושים? תוקפים או נשארים במקום? זה בדיוק מה שקרה לשאול המלך. הוא ראה מהומה גדולה במחנה הפלשתים והיה צריך לקבל החלטה מהירה.
כדי לדעת מה לעשות, הוא פונה לכהן ומבקש: הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. המילה הַגִּישָׁה פירושה לקרב ולהביא. שאול לא ביקש רק את הארון עצמו, אלא בעיקר את האפוד והאורים והתומים שהיו איתו. זו הייתה דרך מיוחדת לשאול שאלות חשובות ולקבל תשובות מה'. שאול רצה לדעת מה קרה לבנו יונתן שנעדר, ואיך כדאי לפעול. בגלל שהזמן היה קצר והוא היה חייב תשובה מהירה, הוא לא חיכה לשמואל הנביא, אלא רצה לשאול מיד דרך הארון.
אבל איך זה שארון הברית נמצא בכלל בשדה הקרב? הפסוק מסביר: כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. האות ו' במילה וּבְנֵי משמעותה עם, כלומר הארון היה יחד עם עם ישראל. באותה תקופה לא היה לארון מקום קבוע, ולכן הוא נדד יחד עם העם לכל מקום שאליו הם הלכו.
בסופו של דבר, בזמן שהכהן התכונן לשאול בה', שאול ראה שהבלאגן אצל הפלשתים רק הולך וגדל, ושהבן שלו יונתן נמצא בסכנה. הוא הבין שאין להם אפילו רגע אחד לבזבז. לכן, הוא הורה לכהן לעצור את השאלה, והזעיק מיד את כל העם לצאת למלחמה.