קרה לכם פעם שהייתם כל כך בטוחים שאתם מנצחים בתחרות, שפשוט רצתם מהר קדימה בלי לעצור ולחשוב פעמיים? זה בדיוק מה שקרה לשאול המלך. אחרי קרב מעייף והפסקה קצרה לאוכל ולמנוחה, שאול רואה הזדמנות לסיים את המלחמה. האויבים הפלשתים בורחים, ושאול מציע לרדוף אחריהם בלילה, לנצח אותם וגם לקחת את הרכוש שהם השאירו מאחור, כמו שכתוב במילה וְנָבֹזָה, שפירושה לבזוז ולקחת שלל. שאול היה כל כך בטוח בניצחון שלו, שהוא בכלל לא חשב שצריך לעצור ולשאול את ה׳ מה לעשות. גם העם התלהב מהרעיון והסכים איתו מיד.
אבל אז הכהן עוצר את כולם. הוא קורא להם להתקרב הֲלֹם, כלומר לבוא לפה, אל המקום שבו נמצא ארון הברית. הוא מבקש מהם לגשת אֶל הָאֱלֹהִים, שזה אומר לפנות אל ה׳ ולבקש את ההדרכה שלו לפני שממשיכים. הכהן מסביר לשאול שאסור להם לסמוך רק על עצמם, ושהם חייבים את השמירה של ה׳. בנוסף, הוא מזהיר שזה עלול להיות מסוכן, כי אולי בזמן ההפסקה האויבים הספיקו להתארגן מחדש. לכן, במקום לרוץ קדימה, זה בדיוק הרגע הנכון לעצור, לשאול את ה׳ ולפעול לפי ההנחיות שלו.