תחשבו רגע מה הייתם מרגישים אם הייתם צריכים לעמוד מול צבא ענק, כשאיתכם יש רק קבוצה קטנה מאוד של חברים. כנראה שהייתם מעדיפים לתפוס מחסה ולהמתין בשקט. זה בדיוק המצב שבו נמצא שאול המלך. הוא מתיישב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה, כלומר ממש בסופה, באזור אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן. הוא בוחר לשבת שם תחת עץ רימון, הרחק מקו החזית של האויב, כי הוא חושש שהפלשתים יגלו כמה מעט לוחמים נשארו לו.
התנ"ך מספר לנו על הצבא של שאול שוְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ. הלוחמים האלה היו נאמנים מאוד וישבו יחד איתו, אבל המספר שלהם לא גדל בכלל מאז הספירה הקודמת, וזה מה שגרם לשאול לפחד ולא לצאת לקרב. בדיוק בגלל המצב הזה, הבן שלו יונתן מחליט לפעול לבד. אף על פי ששאול נמצא קרוב אליו ויכול לעזור, יונתן סומך בכל ליבו על נס מאת ה'. הוא יודע שאם הוא יבקש רשות מאבא שלו, שאול יסרב ויגיד שהתוכנית לא הגיונית מבחינה צבאית. בסופו של דבר, הקבוצה הקטנה של שאול נועדה ללמד אותנו שיעור חשוב: כשהניצחון יגיע, כולם יבינו שהוא לא הושג בזכות כוח צבאי גדול, אלא רק בזכות הישועה של ה'.