תארו לעצמכם שאתם מנהיגים וצריכים לקבל החלטה חשובה, אבל כשאתם פונים לבקש עזרה מלמעלה יש שקט מוחלט. זה בדיוק מה שקרה לשאול המלך. ה׳ לא ענה לו, ושאול הבין שמישהו חטא ולכן ההשגחה הסתלקה. כדי לגלות מי זה, שאול מחליט לערוך גורל. הוא מחלק את האנשים: בצד אחד הוא מעמיד את כל העם, ובצד השני רק את עצמו ואת בנו יונתן. אולי תשאלו את עצמכם למה הוא לא עשה גורל מסודר בין כל המשפחות והשבטים? הסיבה היא ששאול ראה שהאבן של שבט בנימין בחושן של הכהן איבדה את האור שלה. מכיוון שהוא היה היחיד שראה את זה, הוא הסיק שהעניין קשור אליו או לבנו באופן אישי, ולא רצה להטריח את כולם.
לפני הגורל, שאול מתפלל לה׳ ומבקש הָבָה תָמִים. המילה הָבָה פירושה פשוט 'תן', ובמילה תָמִים הוא מתכוון לגורל שלם, ברור ואמיתי. שאול מבקש שהתוצאה לא תהיה סתם במקרה, אלא תראה לו בדיוק את האמת. כשהגורל מסתיים, מסופר כי וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל. מעניין לראות שהמילה וַיִּלָּכֵד כתובה בלשון יחיד ולא ברבים. זה רומז לנו שרק אדם אחד באמת היה קשור למעשה, והוא יונתן. שאול נכלל בגורל רק בגלל שעמד יחד עם בנו. לעומת זאת, וְהָעָם יָצָאוּ, כלומר שאר האנשים יצאו זכאים ונקיים לחלוטין.
בסופו של דבר, הפתק שהראה שהעם נקי יצא ראשון, כך ששאול ויונתן פשוט נשארו אחרונים בלי שיצא נגדם פתק מפורש של אשמה. הדבר הזה בא ללמד אותנו שהמעשה שקרה לא היה חטא חמור שנעשה בכוונה רעה, אלא רק טעות שנעשתה בתמימות.