קרה לכם פעם שחבר טוב שלכם הסתבך בטעות, ואתם עמדתם לצידו והגנתם עליו? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. המלך שאול כעס ורצה להעניש את יונתן בחומרה בגלל שבועה שהופרה, אבל העם התייצב כמו חומה חזקה כדי להגן על הגיבור שלו.
הם פונים לשאול ושואלים אותו הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כלומר, איך אפשר להעניש את מי שהביא לנו כזה ניצחון גדול מול האויב? הם מכריזים מיד חָלִילָה, מילה שמשמעותה שזה יהיה חוסר צדק מוחלט לעשות דבר כזה, ומוסיפים אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה. זהו ביטוי מיוחד שאומר שלא יקרה לו שום רע, אפילו לא פגיעה קטנה כמו שערה שנופלת מהראש.
הסיבה שהעם כל כך בטוח בעצמו נמצאת במילים כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה. יונתן פעל מתוך אמונה וביטחון עצום בה', ואדם שכל כך מאמין בה' לא יעשה חטא בכוונה. היה ברור לכולם שיונתן פשוט לא ידע על השבועה של שאול ולכן טעה. אולי תשאלו, אם יונתן טעה בתום לב, למה ה' גרם לכך שהגורל יגלה שזה הוא? התשובה היא שהיה חשוב לעשות בירור מול כולם, כדי שאף אחד לא יחשוב שמוותרים ליונתן רק בגלל שהוא הבן של המלך. כולם ראו שהוא באמת לא ידע על השבועה.
בזכות העמידה האמיצה של העם, הפסוק מסתיים במילים וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן. העם הציל אותו. הטענות החכמות והצודקות שלהם עזרו לבטל את השבועה של שאול, וכך יונתן ניצל.