עימות מתוח מתרחש בין הנביא למלך, ונסוב סביב הפרת הוראות מפורשות בצל הלחץ של מלחמה קרבה. כאשר שמואל פונה לשאול בשאלה מֶה עָשִׂיתָ, הוא אינו שואל מחוסר ידיעה, שכן הוא כבר ידע בדרך נבואה ששאול העלה את העולה [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי שאלתו של שמואל נושאת אופי של תוכחה על הפרת הסיכום המוקדם ביניהם. שמואל הורה לשאול להמתין לבואו כדי שהוא עצמו יעלה את העולה, ולא שאול.
בתגובה לתוכחה, שאול מציג שורת התנצלויות ונימוקים שדחפו אותו למעשה [מלבי"ם]. ראשית, הוא טוען כִּי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, כלומר חייליו החלו להתפזר ולנטוש אותו. שנית, הוא מאשים את שמואל כי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים, כלומר לזמן שנקבע מראש להגעת הנביא. באשר לזמן זה, הכוונה היא לתחילתו של אותו היום [רש"י]. הנימוק השלישי והמכריע של שאול הוא האיום המיידי כי וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ. מאחר שמחנה האויב היה קרוב אליו, שאול חשש שהפלשתים יפתחו עליו במתקפה בכל רגע, ולכן הרגיש צורך דחוף להעלות את הקורבן בעצמו כדי לחלות את פני ה׳ בטרם תפרוץ הלחימה [מלבי"ם].